מנצ'סטר יונייטד תתארח מחר בהות'ורונס אצל ווסט ברומיץ' אלביון.
קצת קשה לכתוב הקדמה למשחק כ"כ סמלי וחשוב ולא בפן המקצועי.
מחר, המשחק האחרון של העונה, המשחק האחרון של פרגי בתור מאמן, המשחק האחרון של סקולס (גם אם לא ישחק) משחק בסימן פרידה אך גם בסימן התחלה חדשה.
מנצ'סטר יונייטד תגיע למשחק בתור האלופה ה-20 לאחר 2-1 על סוונסי בשבוע שעבר, הנפת הגביע והחגיגות. פרגסון ינהל משחק של הקבוצה בפעם האחרונה, סקולס יהיה חלק מהסגל של הקבוצה (גם אם לא יכלל לסגל למחר) וכנראה שהפעם באמת.
אשלי יאנג לא יהיה בסגל עקב פציעה, גם רוני לא יכלל בסגל משום שעומד להיוולד לו בן שני.
אבל פרגסון לא יפרוש "רק" עם אליפות 20, הוא גם יפרוש לאחר המשחק ה-1500 שלו!
הוא אמר בתקשורת שהוא רוצה להיפרד מהתפקיד עם ניצחון.
 
מהצד השני, ווסט ברום תגיע למשחק לאחר הידרדרות גדולה ביכולת. לקבוצה ניצחון 1 ב-7 המשחקים האחרונים והיא תגיע לאחר תבוסה 4-0 לנוריץ'.
הקבוצה אמורה לעשות קבלת פנים נאותה למשחק האחרון של פרגסון וכבר פורסמה ברשת תמונה של חולצה של המועדון שכתוב עליה פרגסון עם המספר 1500.
 
 
צוות שיפוט:
שופט: מייקל אוליבר.
קוונים: סרי ריצ'רדס ודיוויד בראיין.



שופט רביעי: כריס פוי.

אי אפשר לדבר על המשחק הזה מבחינת טקטית. הרגשות במשחק הזה גרמו לנו לשכוח שהיו גם 90 דקות של כדורגל אתמול באולד טראפורד. חגיגות האליפות, משחקו האחרון של סקולסי באולד טראפורד וכמובן – משחקו האחרון של סר אלכס פרגוסון על הקווים באולד טראפורד כמאמנה של מנצ'סטר יונייטד. אחרי השוק והטראומה שקיבלנו בשבוע שעבר עם ההודעה הרשמית מפיו של פרגוסון על הפרישה, היה זמן לנגב את הדמעות ולהכין את עצמינו לקראת חגיגות האליפות, שגם אליהן התווספו דמעות של עצב. אז לענייננו, אני אגע בקטנה בקטע הטקטי של המשחק ואח"כ כמובן אגע בפן הרגשי של המשחק הזה:

1) למשחקו האחרון באולד טראפורד עלה פרגוסון עם דה חאה בשער, אברה בשמאל וג'ונס בימין ו-וידיץ' ופרדיננד בלמים. בקישור הוא עלה עם סקולס וקאריק במרכז, קגאווה בימין ו-וולבק בשמאל כשצ'יצ'אריטו ו-ואן פרסי חלוצים. התפקוד של וולבק ושל קגאווה לא היה בדיוק שחקני אגף, אלא יותר שחקנים חופשיים מתחת לחלוצים ואברה וג'ונס היו אלה שעלו למעלה ועזרו לבנות התקפות מהאגפים. לסוונסי כאמור לא היה על מה "להילחם" וגם שחקני היונייטד קצת התרגשו מהמעמד ולכן קיבלנו משחק נחמד, שהתנהל ברובו במרכז המגרש ועם כמה מצבים לכאן ולכאן. שחקני הקבוצה רצו כמובן להעניק ניצחון לפרגוסון במשחקו האחרון באולד טראפורד וגם לנצח עבור האוהדים, במיוחד שכמה רגעים לאחר שריקת הסיום הם יקבלו את גביע האליפות. בדקה ה-38 הגיע שער היתרון של הקבוצה משער אופייני לצ'יצ'אריטו: שחקן הגנה של סוונסי לא הרחיק טוב הגבהה של ג'ונס וצ'יצ'ה היה שם כדי לבעוט את הכדור לרשת מ-5 מטר. כבר בפתיחת המחצית השנייה הגיע השיוויון של סוונסי מרגלי מלך השערים שלה, מיצ'ו, אשר ניצל הגעה לא טובה של ג'ונס לכדור ומהאוויר עם רגל שמאל כבש לשערו של דה חאה. השחקנים ידעו שרק ניצחון יהיה מתנת פרידה מושלמת עבור פרגוסון ולאט לאט הם הגבירו את הקצב. בין לבין סקולס הוחלף וכל 75 אלף האוהדים שהיו באצטדיון קמו ומחאו כפיים לגאון הג'ינג'י שפורש. הוא הוחלף באנדרסון וגם ולנסיה נכנס לשחק וכמה דקות לאחר מכן, עוד אגדה מבית היוצר של פרגוסון נכנסה לשחק – ראיין גיגס. בדקה ה-87, בפרגי טיים, הגיע שער הניצחון של ריו פרדיננד וגם לו מגיע לכבוש אחרי 5 שנים שלא כבש בליגה וגם אחרי שנתן עונה מעולה כמו זו. בכלל, המשחק הזה איפיין בצורה רבה את מנצ'סטר יונייטד בעידן פרגוסון: שער של חלוץ מריבאונד בתיבת החמש, אם כבר היריבה כובשת – אז זה לפעמים עם שער יפה ושער ניצחון בדקות הסיום. המשחק כאמור נגמר בניצחון 2:1 והכל היה מוכן לטקס הענקת גביע האליפות.

2) אמרתי את כבר אחרי המשחק נגד אסטון וילה, אבל אני אגיד את זה גם הפעם: יש אליפות! אחרי הטראומה בעונה שעברה ואיבוד האליפות בשנייה האחרונה, גביע האליפות חזר הביתה והאחראי הגדול להחזרתה היה גם מי שהניף אותה: סר אלכס פרגוסון – שאחרי הסיום הדרמתי בעונה שעברה, הרים את השחקנים, במיוחד את אלה הצעירים, הביא את ואן פרסי ובנה קבוצה שבאמצעות כדורגל נהדר ויעיל, עם הרבה אופי וקאמבקים החזירה בצדק את הגביע לאולד טראפורד.

3) הרבה נכתב ונאמר על פול סקולס: על הגאונות שלו, על הצניעות שלו, על מוסר העבודה שלו, על הפשטות שלו, על האופי שלו, על התשוקה שלו למשחק – בקיצור, שחקן מושלם. נכון שלכל אחד יש את האופי שלו, אבל אפשר מסקולס ללמוד הרבה דברים ולאמץ אותם, למשל: הוא לא היה מאלה שיוצאים למועדונים ומתרברבים על מה שעשו, פשוט הוא נתן מעצמו המון למען אחת האהבות הגדולות שהיו לו בחיים – הכדורגל ולא היה מאושר ממנו כששיחק את המשחק שאהב תחת המועדון שכל-כך אהב: מנצ'סטר יונייטד. הרבה שחקני עבר עולמיים ושחקנים בהווה מציינים את סקולס כאחד השחקנים שהיו רוצים שישחק לצידם ואנחנו אומרים תודה ששיחק בשביל המועדון שלנו!

4) עדיין לא הספקתי לייבש את הדמעות מהודעת הפרישה של פרגוסון מהשבוע שעבר וכבר זה הגיע: המשחק האחרון שלו על הקווים באולד טראפורד – דבר שעדיין נראה לי הזוי ולא הגיוני ולפני שבוע לא חשבנו בכלל שזה יכול לקרות, אבל בסופו של דבר הוא החליט מה שהוא החליט ונכון בשבילו. אם מסקולס אפשר לקחת הרבה דברים ולאמץ אותם, אז מה כבר אפשר להגיד על האחד ויחיד, סר אלכס פרגוסון, שעוד לא נאמר. אבל הנאום שלו בסוף המשחק אולי אמר כמעט הכל: הכבוד והאהבה שהוא רוחש למועדון ולכל מי שבמועדון הזה, האהבה לכדורגל, השחקנים שנשארים אצלו בלב, ההערכה שהוא רוחש כלפי האוהדים והמשפחה שהוא כל-כך אוהב. בנוסף, כמו תמיד, הוא הסתכל אל העתיד ודרש מהאוהדים לעמוד מאחורי המאמן הבא, דיוויד מויס, בכל דבר שיהיה.

5) הפעם אני לא מוסיף תמונה לטור הזה, מכיוון שהרבה תמונות צולמו לפני, במהלך ובעיקר לאחר המשחק האמוציונאלי הזה ואין תמונה אחת שיכולה לסכם אותו. לכן, תיקחו אתם איתכם תמונה אחת שתלווה אתכם מהמשחק ההיסטורי הזה. ועוד משהו קטן לסיום: תודה לך סר אלכס פרגוסון! 

מיד לאחר הודעת הפרישה ובמיוחד לאחר המשחק האחרון באולד טראפורד, האוהדים ברחבי הרשת החלו להביע את אהדתם לגדול המנג'ר בהיסטוריה האנגלית ובעולם בכלל. החלטנו לצטט לכם מדבריהם.

ניר ל.
מבאס שפרגסון פרש אמרו שהוא יפרוש בגיל 90 ביונייטיד ,היה מאמן הכי טוב בעולם, הוא יותר מהאגדה , הוא שווה יותר מכל המאמנים שבעולם ביחד .זה באמת עצוב וכואב ואסור לנו להתייאש מקווים שגם שנה הבאה נזכה באליפות עם ההרכב הזה אפשר לנצח את כולם ובהצלחה לנו פרגסון היקר........

ניב ל.
חבר'ה אני הייתי מציע לכולם להירגע. למרות שגם אני ממש לחוץ מעתיד המועדון, אבל את נשכח שפרגי לא הולך לשום מקום. איזה מאמן שלא יגיע יקבל מפרגי עזרה רבה. גם תחילת דרכו של פרגי היתה קשה והוא השתמש בעצתם של גדולים ממנו בזמנו. בקיצור צריך לתת לזמן לעשות את שלו. לנעליו אין דרך להיכנס אבל אפשרי בהחלט להישאר גדולים.

וודג' מ.
אלכס פרגוסון אחד המאמנים הגדולים .האגדים ו המעוטרים ביותר בכדורגל העולמי פורש מכדורגל . אין לי מילים לתאר את גודל השפעה שלך בכדורגל העולמי אבל דבר אחד בטוח תמיד תשאר חרוט בזיכרון של כל אדם.מודים לך ו זוכרים אותך תמיד!!!

רוני ו.
האגדה הענקים של הכדורגל האנגלי והעולמי פורש!
סר אלכס פרגוסון בין המאמנים הטובים בהיסטוריה של הכדורגל הודיע היום על פרישתו! "רציתי לפרוש כשהמועדון בשיאו" כך הוא אומר.. פרגוסון הולך הביתה עם 38 תארים שהשיג עם יונייטד! אחרי 26 שנות אימון בשדים האדומים!
עצוב ומתסכל.. אבל לכל המועדון ולכל האוהדים בכל רחבי העולם יש מילה אחת להגיד לפרגוסון : תודה!!! גם כשהמועדון היה על הקרשים ולא היו כ"כ טובים בליגה ובאלופות הוא לא עזב ולא הרים ידיים.. חיפש שחקנים, תיקן הרכבים, שינה צורת משחק! פשוט תודה לך סר אלכס פרגוסון המאמן הכי טוב בעולם בשבילי! מה שטוב הוא שהוא לפחות נשאר בצוות הניהולי וייתן עצות וכיוונים לכל מי שיצטרך! המועדון לא יהיה אותו דבר בלעדיו!
עכשיו השאלה מי יחליף אותו??? דייויד מויס? מוריניו אולי? קלופ? נחיה ונראה! תודה לך פרגוסון! המועדון יזכור אותך תמיד ! הפסל שלך מחוץ לאיצטדיון תמיד ישאר כדי שלא נשכח את הסמל של המועדון מנצ'סטר יונייטד!!

קים נ.
כן, נפרדנו מגדול המאמנים ללא ספק, נפרדנו מאחד מגדולי השחקנים, אחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה (איך שלא נהפוך את זה, הוא כזה) עושה קולות של עזיבה. אנחנו נכנסים לתקופה לא ברורה, קשה, מפחידה, אבל יודעים מה?
מהרגע שסר אלכס אמר לנו לעמוד לצר המנג׳ר החדש שלנו, אני מרגיש גם שזאת הולכת להיות תקופה מרגשת, מעניינת, מאתגרת.
אני חושב שעם כל העצב על התקופה שהסתיימה אפשר להתחיל להתרגש לקראת עידן חדש. אנחנו מועדון גדול, חזק, יש לנו שלד של שחקנים שהתחנכו אצל פרגוסון ושהווינריות אצלם בדם. הרוח של המועדון ממשיכה לנשוב דרך הצוות שלנו שמורכב משחקני עבר, ואני משוכנע שמויס יוכל להרכיב קבוצה שכולנו נהיה גאים.
GGMU כבר אמרתי?

דני ו.
אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זה נראה כאילו לסקולס אין את החשק שצריך כדי להיות שחקן ענק, הוא לא רודף כסף, לא רודף תהילה מעדיף שיבקרו אותו ולא יחמיאו לו...כששאלו אותו אתמול אם יתגעגע, אמר שלא כי זה הזמן הנכון
ומצד שני תמיד היה מחוייב 100%, נתן הכל על המגרש, התעצבן, צעק, והראה אכפתיות.
מדהים, פשוט שחקן מדהים ובנאדם צנוע, דוגמא לכל שחקן כדורגל(גם המוסר עבודה, וגם החיים הספורטיביים!!)
לא סתם קניתי צעיף שלו מבין כולם כשהייתי באולד טראפורד :)

נדב ד.
היום או בעצם אתמול, לפני שנסעתי למפגש בדאבלין חבר שלי אמר לי משפט, איך אומרים את זה בארץ, כל מילה בסלע. זה כל כך סמלי כשפול סקולס פורש ועל מה כולם מדברים? פרגוסון, פרגוסון, רוני, רוני, פרגוסון. בקהאם כתב עליו בספר כשהוא(בקהאם), גיגס ונוויל היו צעירים ויצאו בעיר סקולס לא היה איתם, הוא העדיף ללכת לישון מוקדם ולהתרכז במה שהוא בסך הכל רצה...לשחק כדורגל.
המשכתי לכתוב עוד כמה דברים, אבל מחקתי, כי אני מרגיש שכל מה שאני יוסיף לא יראה טוב.
לא בושה לבכות...

אורלי ק.
אתה יודע שאתה אוהד יונייטד # 26.5: חוזרת מהעבודה. שמה הקלטה של המשחק היום. רואה את פרגי מדבר באולד טרפורד אחרי שריקת הסיום. בוכה כמו ילדה. 

אור א.
אני לא יכול לתאר מילה אחת שתסביר את מה שהלך היום במפגש..
זה היה לא רק המפגש , זה היה אחד הרגעים הכי מחשמלים ומרגשים שחוויתי בחיים.
לא הייתי אמור לבוא היום וכמעט וויתרתי על האפשרות שאראה זאת עם האחים האדומים שהם חלק בלתי נפרד ממני באהדה של הקבוצה הזאת.
כל המשחק שרים, קופצים, נהנים והכי מרגש היה לראות את הדמעות של רובנו בנאום של פרגי..
פרגי, תודה לך שבנית קבוצה שהחלטתי לאהוד בילדות ומאז לא עזבתי אותה לרגע.
תודה שהתווית לי דרך של חינוך שאימצתי והפכתי אותה לחלק מחיי כמחנך בעצמי של נוער בסיכון, נוער מרצ ונוער יהודי רפורמי בארה"ב..
תודה לך לימדת שכל מה שצריך זה אמונה גדולה בעצמך ובמי שסובב אותך וכך אפשר להגיע לגדולות ולהגשים את החלום הבלתי אפשרי..
תודה לך על כל השנים האלה שתמיד כשהרגשתי וותרנות ובאסה אז ראיתי את התמונות שלך באינטרנט, בעיתונים או בתמונה על המקרר ופשוט מהמבט שלך החדרת בי את האמונה שהכל אפשרי ושרק צריך לחשוב חיובי.
תודה לך על מי שאתה ועל כל הערכים שהחדרת בי שהם הרבה מעבר לכדורגל.

אילנית פ.
כל כך שונאת פרידות!! מעולם לא היה סוף עונה כל כך חמוץ מתוק! תודה לך סר, תודה על כל ההשקעה, האהבה, והנחישות!
תודה לך ג'ינג'י שלנו, באותה מידה קשה להיפרד בפעם השניה :(
רובסון, ברוס, שמייכל, יורק, נוויל- אלוהים כמה כיף לראות אותם על הדשא שלנו שוב :)

הדר ב.
אף אחד לא יודע להבטיח שמה שהיה אכן יהיה כך בשנים הקרובות ואולי זה גם לא יחזור באותה תדירות אבל ראוי שנזכר שאנו מוקירים ואוהבים לא רק של קבוצת כדורגל מצוינת אלא של מועדון כדורגל שאין שני לו בממלכה ובעולם כולו. אני פשוט גאה להיות אוהד מנצסטר יונייטד תמיד ובטח בערב שכזה GGMU

כפיר א.
הנאום של פרגי פשוט מרגש , וההנפה שלו גרמה לצמרמורת ולדמעות
תודה רבה לך פרגי על כל השנים אתה כמו אבא סבא דוד ילד אתה הכל
לעולם לא נשכח אותך ואני אהיה גאה לספר לילדים שלי שאני הייתי בדור האחרון של סיר אלכס פרגוסון ביונייטד
שיהיה בהצלחה ענקית 

לירן פ.
בעקבות פרישתו של סר אלכס, שמרגשת את כולנו, אשמח לשתף אתכם ביום שהכדורגל תפס את עיניי..... עד אותו יום לא ממש התעניינתי והבנתי בכדורגל. שמעתי מהסביבה "אלה ניצחו... אלה הפסידו... אלה לקחו אליפות" אבל זה הכל בגדול.... עד... שבספטמבר 98' ראיתי משחק בליגת האלופות בין מנצ'סטר יונייטד לברצלונה ופשוט הוקסמתי והופנטתי מיונייטד באותו יום (אני אולי הבנאדם היחיד שהתחיל לאהוד קבוצה על סמך תיקו חחחח) ולאחר המשחק גיליתי שאת הקבוצה המדהימה שראיתי באותו משחק בנה מנג'ר סקוטי אחד בשם אלכס פרגוסון!!! במהלך אותה עונה שביחד איתי הקסימה את כל העולם, נשבתי בקסמו של המועדון הענק הזה ועד היום, 15 שנים אחרי, הקסם לא פג ואני חותם על זה שהוא לא ייפוג לעולם.... 15 שנים ולא הצטערתי אף לא פעם אחת על הבחירה שעשיתי באותו יום..... סר אלכס והשחקנים שהוא טיפח שראיתי באותו יום הם הסיבה שאני אוהב כדורגל ואני מודה לסר אלכס על הכל וגם באופן אישי על זה..... אליפות נעימה שמחה וכייפית לכל השדים האדומים :)

תאמר ס.
אני לא יודע מה להגיד, אני רגיל לכתוב תגובות אחרי משחקים, למתוח ביקורת, להגיד דברים חיוביים, לצחוק ולכעוס, הפעם יש לי רק דבר אחר להגיד ..
תודה, תודה רבה סר אלכס פרגוסון, בזכותך ידעתי שאין בלתי ייאמן, אני עם דמעות .
תודה רבה, סר אלכס. תודה על הכל, תודה מכל הלב. אוהב אותך סר, אוהב מכל הלב.

יונתן ק.
חברים אני רואה שמצב הרוח כאן קצת מדוכדך היום
לא שאני רוצה לקבוע למישהו איך להרגיש או משהו... אבל יש גם דרך אחרת להסתכל על היום הזה
רק תחשבו על אותו יום ראשון ארור, 13/5/2012, והעובדה שהיום למעשה אנחנו מתקנים את העיוות ההיסטורי ההוא ומקבלים חזרה את הכתר שלנו
פרגי, המנג'ר הגדול ביותר בכל הזמנים, זוכה לקבל את הכתר הזה שהוא הפך לשלו במשחק הבית האחרון שלו - איזו דרך מדהימה ומתאימה לצאת! - ויחד איתו כמובן סקולז, שלדעתי הוחזר כדי לתת את הפוש האחרון הזה נגד סיטי ונשאר בסוף עונה שעברה רק בגלל שהמשימה לא הושלמה
המשימה כעת הושלמה והם יכולים לצאת אל הפרישה בנחת ובאושר.
היום הוא יום מרגש, זה יום שבו תהיה לנו הזדמנות לחגוג ולהיזכר בעידן המפואר הזה של סר אלכס פרגוסון, כן יש בזה משהו עצוב כי לא נראה אותו יותר על הקווים, אבל גם יש משהו מרגש בסיום הזה ובתחילתו של עידן חדש - טוב או רע ככל שיהיה.
יש תאוריה באנגליה שכנראה לעולם לא נדע אם היא נכונה או לא, שפרגוסון למעשה התכוון לפרוש בסיום עונה שעברה, אבל הדרך שבה העונה הסתיימה לא איפשרה לו. תחשבו כמה טרגי זה היה לו הפסיק האחרון בקריירה שלו היה אותו רגע שחור בתוספת הזמן באתיחד. ועכשיו תחשבו עד כמה זה משמח ומרגש שהוא חזר מהקיץ האחרון הקשה ההוא והשיב ליונייטד את הכתר, ועכשיו הוא באמת יכול לפרוש בנחת.
כך שבעיניי זה יום שיש בו עצבות, אבל זה בעיקר יום מרגש, יום שבו נוכל לחגוג את הרגעים הגדולים שפרגוסון נתן לנו בצורה השלמה ביותר, עם הנפת גביע בסוף.

דני ו.
ווינסטון צ׳רצ׳יל אמר פעם : אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עצמתה אלא מכח התמדתה . אני חושב שזהו סוד ההצלחה של גדול מאמני הכדורגל שהיו ויהיו אי פעם , כבוד הסר אלכס פרגוסון . 27 שנים של הצלחה ותמיד אותו הסר אותה גישה אותה דרך אותה מסורת , חלקנו ביקרנו אותו קראנו לו מיושן ( מה זה אומר על הדור שלנו ? ) אבל הוא הוכיח לנו שהוא יודע יותר טוב מכולנו . עולם הכדורגל השתנה אבל הסר נשאר אותו סר , התמדה . בשבילנו יונייטד תישאר אותה קבוצה . כי אף אחד לא יותר גדול מיונייטד יבואו עוד בזאבים ומרפיס עוד פרגוסונים אבל יונייטד תמיד תדע לזהות אותם ולבנות אותם זהו המשמעות של המועדון הזה , התמדה . תודה לך סר פרגוסון על דור שלם של הגשמת חלומות ורגעים של אושר תודה לך על גיגס ועל סקולס תודה לך על קנטונה ועל קין וואן דר סאר ושמייקל תודה לך על 1999 ועוד המון שנים מלאות רגעים של אושר .תודה לך על 9855 ימים בהיסטוריה של מנצ׳סטר יונייטד .היום זהו משחק הפרידה אולי הכי אמוציונלי שיכול להיות אנחנו נפרדים מהאיש שאולי הפך להיות אבן הדרך הגדולה ביותר במועדון ואיתו ביחד עוזבים אותנו עוד סמלים ענקים שההשפעה שלהם בדשא מלווה אותנו כמעט 2 עשורים. אני גאה להיות אוהד יונייטד ואני גאה שהמועדון שבחר בי לאהוב אותו מוכיר לי תודה והביא לי סמל ומודל לחיקוי כמו סר אלכס פרגסון

מיכאל ש.
מה שהכי מדהים אותי מחדש בכדורגל האנגלי, אפילו יותר מהכדורגל זה הכבוד האדיר שהם נותנים למאמנים ושחקנים שפרשו.
לא משנה היריבות ההיסטורית, העקיצות במסיבת העיתונאים והעצבים, בסוף כולם מבינים שזה רק ספורט והאנושיות היא הדבר החשוב כאן באמת.
מדהים לראות את הכבוד שהסר מקבל מכולם!
הלוואי שחצי מזה יהיה אצלנו בארץ!

רונן ד.
קראתי אתמול במהלך טיסה בספר שכתב ג'יימס קורבט על ההיסטוריה של אברטון. מסתבר שאבא של דייויד מוייס היה מאמן קבוצת נוער בשם דראמצ'מפל אמאטורס שהוציאה שחקנים מקצוענים רבים. ובין היתר שיחק אצלו צעיר בשם אלכס פרגוסון וצעיר אחר בשם קני דלגליש. ובתקופה שהספר נכתב והסופר מראיין את מוייס האב מתגורר בביתו והוא מין אוטוריטה עבורו על כדורגל.

ודברים החלו להתחבר לי: ציינתי היום בעיתון כי מוייס הוא מגלזגו – כמו באזבי וכמו פרגוסון. אז זו לא סתם טריוויה. הוא בא מאסכולת האימון ואסכולת הניהול של גלזגו. לא איש יונייטד אלא חשוב מזה: מי שבאמת מבין איך היא חושבת. מה הקהילה המיידית שלה – אוהדי האיצטדיון והעיר – מצפים ממנה. ומהו שחקן מנצ'סטר יונייטד. כאילו המלך עייף וירד מכסאו ושלחו ושאלו "מי הבכיר מבני גלזגו הישנה? הוא יהיה היורש".

רוי ע.
יום אחרי. 27 שנה מ-30 שנות אהדתי היו עם הסר. כשהתחלתי לאהוד את היונייטד, ביג רון (רונגליש) היה אחראי. כשהוא עזב ופרגי הגיע, הממלכה לא רעשה. בתקופה ההיא מאמן התחלף ביונייטד כל 4-5 שנים (לא כל שנה כמו בצ'לסקי) ובזבי היה אגדה שהיה ברור לכולם שלא תחזור. לקח זמן להתחבר אל הסקוטי, אבל לאורך השנים הוא היה לי קצת כמו אבא. לפעמים ממש כעסתי עליו (כמו בגמר ב-99, למה גיגס בימין ובקהאם בשמאל!), הרבה פעמים לא הבנתי אותו, אבל at the end of the day, תמיד ידעתי שאין כמוהו ואפשר לסמוך עליו.
וידעתי שהיום הזה יגיע, אמרתי ממש לפני חודש לאור שיתכונן לעדין שאחרי, שלא ננצח תמיד. אבל יש דברים שאי אפשר להתכונן אליהם.
תודה לך פרגי יקר, על אין ספור רגעי אושר.

אז אתמול הייתי באמת עצוב. אבל היום אני גאה (המצגות כאן נראות כמו פרידה ממישהו שמת...) ידענו שהיום הזה יגיע. ומבחינתי מויס הוא פתרון זמני טוב עד שסולשקיאר יהיה מוכן. אין לי בעיה לחכות כמה שנים (כל עוד לוזרפול לא מתקרבת, וזה לא נראה באופק), ובכלל, כל עוד פרגי שם מאחורי הקלעים, אני רגוע...

זה ידוע שלמלך טוב וחזק יש ממלכה טובה וחזקה,הוא מנהיג,לוחם,שומר ומגן עליה מכל משמר.
יונייטד הפכה לאימפריה בשני העשורים האחרונים-עם שליטה כמעט אבסולוטית בליגה (13/20 אליפויות אפשריות בפריימר ליג),קטפה תארים ונתנה את הטון שלה גם באירופה,
מה שנשאר הוא המלך והרי לכם ממלכה.


ואם יונייטד היא ממלכה אז לכולם יש את אותה המחשבה בראש-פרגי הוא המלך.
פרגוסון במשך 27 שנים היה המלך הבלתי מעורער של יונייטד,הוביל וסחף אותה בכריזמה אדירה,היה דמות אב לשחקנים והגיע לכל שיא או פסגה שניתן להגיע אליה בעולם הכדורגל.
השבוע התבשרנו בנורא מכל,הסיוט הגדול של כל אוהד של מנצ'סטר יונייטד,בין אם אתה מימיהם של קנטונה,יורק או ואן פרסי,המלך פורש.
בדומה לממלכה כאשר המלך פורש צריך מחליף,כאשר אתה בארמון יש את הנסיך שירש את המלך וכאשר אתה באולד טרפורד אין שום מחליף ראוי מספיק להכנס לנעליים של סר אלכס.

במהלך השנים היו שמועות רבות על מאמנים אפשריים שאומנם לא יצליחו למלות את החלל הריק שישאיר פרגוסון,אבל יוכל לסחוף ולהנהיג את יונייטד בצורה איכותית ומקצועית מספיק. 
מפפ ומוריניו עד לקלופ וסולשאר-מאמנים רבים עלו לכותרות כיורשים אפשריים למלך,מכל השמות המפוצצים האלו המלך(כרגיל)בחר אחרת ואתמול דיוויד מויס חתם כמאמן והיורש
הבלעדי של פרגוסון לפחות ל6 העונות הקרובות.


דיוויד מויס אימן את אברטון כבר יותר מעשור ושמר איתה על יציבות,אומנם אף פעם הם לא הגיעו לרמות הגבוהות ביותר,אבל אברטון זאת לא מנצ'סטר יונייטד
והרזומה של המאמן החדש בהחלט עשיר בהתחשב בקבוצה לה היה נאמן 11 שנים.
בין אברטון ויונייטד קשרים טובים מאוד כאשר במשך השנים עברו הרבה שחקנים מקבוצה אחת לשנייה כמו סאהה,נוויל וכמובן וויין רוני.
פרגוסון בירך ואמר "החלטנו פה אחד,יש לו את כל האיכויות והיכולות להיות המאמן" והמלך יודע על מה הוא מדבר.

בנימה אישית,
חגגתי אתמול יום הולדת וכן,יום לפני,קיבלתי את הידיעה על פרישה של הסר,מתנה שלא הייתי רוצה לקבל,
אך מהצד השני ביום הולדת עצמו התקבלה הידיעה על המאמן החדש,ומי יודע אולי זאת המתנה הכי גדולה שקיבלתי,ימים יגידו.

נשאר לנו לאחל למויס הרבה בהצלחה בקבוצה,שימשיך את המסורת של הסקוטי הקודם לו ושישאר נאמן לערכים שהשריש
כמו פיתוח שחקנים צעירים,נשמה,ווינריות ויותר מהכל אהבה למקצוע.




 

27 שנים זה לא קרה, 27 שנים לא נכתב המשפט הזה - למנצ'סטר יונייטד יש מאמן חדש.
דיוויד מויס בן ה-50 התמנה למאמנה של מנצ'סטר יונייטד לאחר שב-11 השנים האחרונות אימן את אברטון. עם הודעת העזיבה של פרגי מויס הפך למועמד המוביל.
מויס חתם ל-6 שנים והוא יתחיל את עבודתו בקבוצה ב-1 ביולי.

כמה ציטוטים ואמירות של אנשי ספורט:

דיוויד מויס: "אני מאושר שאלכס פרגסון המליץ עלי, יש לי כבוד לכל דבר שהוא עשה למען המועדון. אני יודע שהעבודה אחרי המנג'ר הכי טוב בהיסטוריה לא תהיה קלה אבל לא כל יום מקבלים הצעה ממנצ'סטר יונייטד, אני מסתכל קדימה לעבר העונה הבאה. הייתה לי עבודה נהדרת באברטון, יו"ר נהדר, צוות מצוין וקבוצה טובה. מעכשיו ועד סוף העונה אני אעשה הכל כדי לסיים עם אברטון במקום
כמה שיותר גבוה. לאהודים של אברטון חלק גדול בהצלחה ובאהבה שלי לקבוצה, הם תרמו הרבה לי ולהאוהדים. אברטון תשאר בליבי לכל חיי."

אלכס פרגסון : "כשבחנו את כל המועמדים ראינו שלמויס יש את התכונות הנדרשות ושהוא מתאים. דיוויד הוא בחור נהדר עם מוסר עבודה ואינטגרליות. אני התפעלתי מהעבודה שלו כבר ב-1998 
ודיברנו על כך שהוא יכול להיות עוזר המאמן. הוא היה אדם צעיר בתחילת הקריירה ומאז הוא עשה עבודה מדהימה באברטון. אין ויכוח על כך שיש לו את כל התכונות שצריך מאמן במועדון שלנו."

סר בובי צ'רלטון:  "תמיד אמרתי שאנחנו רוצים שהמאמן הבא שלנו יהיה איש מנצ'סטר יונייטד אותנטי. דיוויד מויס הוא מישה ושמבין את הדברים שהופך את המועדון שלנו למיוחד. 
הבאנו מישהו שיבנה פה לטווח הארוך. יציבות זה הדבר החשוב ביותר. דיוויד מבין את החשיבות בהבאת שחקנים צעירים ובפיתוחם לרמה הגבוהה ביותר. אני חושב שביונייטד הוא יוכל לבטא את עצמו.
אני מאושר שהוא חתם בקבוצה ואני מחכה לעבוד איתו."

ג'ואל גלייזר: "אני מאוד שמח שדיוויד הסכים להוביל את מנצ'סטר יונייטד לעתיד. הסגנון וצורת העבודה שלו מאוד מוערכים על ידינו. הוא היה מצוין במועדון בו אימן ואנחנו בטוחים שהוא יכול להחליף את אלכס ולהוביל את הקבוצה עם הצלחה בכדורגל, בשחקנים וברמה."

 אבי גלייזר: "החיפוש היה קצר מאוד, אלכס היה מאוד ברור בהמלצה שלו ואנחנו שמחים שדיוויד הסכים לקבל את העבודה. הוא בא אלינו עם ניסיון והצלחה. אני יודע שהוא מחכה להתחיל ועם סיום העונה נשב לדבר איתו ולתכנן את העונה הבאה."

דיוויד מוייס נחשב לאחד המנג'רים הטובים ביותר באנגליה וזכה בתואר מנג'ר השנה 3 פעמים, מה שהביא המון יציבות לאברטון גם מבלי להשקיע מיליונים.

הוא החל את הקריירה שלו בגיל 22. הסקוטי שיחק לפני זה בגלאזגו סלטיק בה הוא שיחק גם באירופה וזכה באליפות לפני שעבר לקמברידג' יונייטד, בריסטול סיטי, שרוסברי טאון, דנפרמלין אתלטיק והמילטון אקדמיקס.
בסוף הוא נחת בפרסטון נורת' אנד שבה החל להראות את קישוריו כמאמן. מויס הגיע לשם ב-1998 והחליף את גארי פיטרס בגיל 34 לאחר שהיה חבר בצוות האימון. הוא ירד עם הקבוצה לליגה השלישית והחל ללמד את הקבוצה לשחק על כדורים קצרים במקום כדורים ארוכים.

מאז פרסטון רק עלתה ובעונתו הראשונה המלאה הוא הגיע לפלייאוף לפני שהפסיד לגילינגהאם. הישגיו של מוייס במועדון עברו בתקשורת ובשנת 2000 הוא העלה אותם לליגה הראשונה כאלופה, מקום בו הם לא היו שני עשורים. רק 12 חודשים לאחר מכם הם הפסידו לבולטון בפלייאוף ולא עלו לפריימרליג.

לקח מעט זמן עד שמוייס עזב את פרסטון. דיברו על מעבר אפשרי שלו למידלסבורו, סאות'המפטון ו-ווסטהאם אבל בסוף הוא עבר לאברטון במרץ 2002. אחת מהסיבות של אברטון לקחת אותו הייתה העובדה שהוא העלה את פרסטון כמעט לפריימרליג במינימום תקציב.

מוייס הצליח לשרוד את הירידה בעונתו הראשונה ובעונה שלאחר מכן הוא נבחר לתואר מאמן העונה לאחר שהביא אותם לאירופה. שנה לאחר מכן הקבוצה קרסה וכמעט ירדה ליגה בעונת 2003-04 ואז עבר ווין רוני למנצ'סטר יונייטד.

למעשה, מוייס גרם למהלך להיראות טוב ועם הסגל שנשאר לו הוא הגיע למקום הרביעי. לאחר פתיחה כזו מרשימה של הקריירה שלו, אף אחד לא תיאר לעצמו שהוא ישאר ללא עבודה לאחר כמה חודשים בעקבות ירידה למקום ה-11 אבל בסוף מוייס נשאר.

זאת הפעם האחרונה שהמועדון סבל מחוסר יציבות. לאחר מכן המועדון נשאר תמיד בצמרת ותמיד הם נלחמו על מקום באירופה. הבעיות התקציביות גרמו לכך שהוא תמיד נאלץ להלחם עם סגל קטן ובתקציב מצומצם ועדיין הוא הצליח להביא את הקבוצה להישגים.

חוזקות: הוא ידוע כטקטיקן מעולה. הוא דורש כושר גבוה משחקניו ומחויבות גבוהה. הוא דורש המון משמעת והוא יעניש כל שחקן שידבר עם התקשורת ללא אישור או ייפר את חוקי הקבוצה.

חולשות: יש לו פיוז קצר והוא נמאן מאוד לשחקנים המועדפים עליו. לפעמים לוקח לו זמן לשנות את הקבוצה והוא מתקשה מבחינה טקטית במשחקים גדולים.

הישג השיא: הגעה למקום רביעי באנגליה בעונת 2004-05 לאחר שנאבק על הירידה בעונה שלפני.

השפל: הפסד כואס בגמר הגביע לצ'לסי ב-2009 לאחר שכבר הוביל לאחר דקה.

טקטיקה: לפעמים הוא נאלץ לשחק ללא חלוצים אבל הוא מעדיף 4 - 5 - 1 עם משחק אגרסיבי, לחץ ועבודה קשה.

זהו זה, לאחר שבימים האחרונים היו לא מעט ספקולציות, עכשיו זה רשמי, סר אלכס פרגוסון יחגוג מול סוונסי את האליפות ה-13 והאחרונה שלו ביונייטד לאחר 26 שנים.
המנג'ר המצליח ביותר בכדורגל האנגלי וככל הנראה גם בעולם, יסיים את תפקידו לאחר המשחק האחרון העונה שיהיה נגד ווסטברומית' ב-19 למאי ויצטרף כחבר הנהלה.

סר אלכס פרגוסון: "ההחלטה לפרוש הייתה קשה. זה היה הזמן.
היה חשוב עבורי לעזוב את הארגון בצורה החזקה ביותר שאפשר ואני מאמין שעשיתי זאת. האיכות של הסגל הזה והאיזון בין הגילאים שבו, משתלב טוב ויוביל להצלחה ברמה הגבוהה ביותר ביחד עם הצעירים שלהם צפויים עתיד מזהיר.
מתקני האימון שלנו הם מהטובים בעולם והבית שלנו אולד טראפורד הוא אחד מהאיצטדיונים המובילים בעולם.
כשמסתכלים קדימה, אני שמח לקחת חלק כחבר הנהלה ומייצג של המועדון. עם פעילויות אלה, ביחד עם שאר הפעילויות שלי, אני מסתכל לעתיד.
אני חייב להקדיש זמן למשפחתי, אהבתם ותמיכתם חשובים. אשתי קטי הייתה גורם מרכזי בחיים שלי, והיוותה סלע של יציבות ועידוד. מילים לא יכולות לתאר את מה שהיא בשבילי.
מבחינת השחקנים ואנשי האימון בעבר ובהווה, אני רוצה להודות לכולם על המקצועיות וההקדשה שעזרה לייצר הרבה רגעים זכורים. ללא תרומתם, ההיסטוריה של המועדון הגדול הזה לא הייתה כל כך עשירה.
בימי הראשונים, ההנהלה שעמדה מאחורי וסר בובי צ'רלטון במיוחד, נתנו לי ביטחון וזמן לבנות מועדון כדורגל יותר מאשר עוד סתם קבוצה.
במהלך העשור האחרון, משפחת גלייזר נתנו לי פלטפורמה לנהל את מנצ'סטר יונייטד כמיטב יכולתי והיה לי את המזל לעבוד לצד המנהל המוכשר ביותר בתעשייה, דיוויד גיל. אני מאוד מודה לכולם.
לכם האוהדים, תודה. התמיכה שסיפקתם לי במהלך השנים הייתה גדולה. היה לי הכבוד הגדול לקבל את ההזדמנות להוביל את המועדון."

יואל גלייזר: "אלכס הוכיח את עצמו שוב ושוב כמנג'ר פנטסטי אבל הוא גם אדם נפלא. הנחישות שלו להצלחה וההקדשה למועדון היו גדולים. אני תמיד אעריך את הזכרונות שהוא סיפק לנו, כמו הלילה ההוא במוסקבה.

אבי גלייזר: "אני שמח להודיע כי סר אלכס פרגוסון הסכים להשאר כחבר הנהלת הקבוצה. הרומה שלו למנצ'סטר יונייטד ב-26 השנים האחרונות היו גדולות מאוד לכל אוהדי היונייטד, אני רואה אותו כחלק מהעתיד."

דיוויד גיל: "היה לי את העונג הגדול לעבוד בצמוד לאלכס במשך 16 שנים בלתי נשכחות - דרך הטרבל, הדאבל, הגביעים הבלתי נשכחים וההחתמות הגדולות.
ידענו שהפרישה שלו תגיע יום אחד ושנינו תכננו אותה כדי לוודא שהסגל והמבנה של הקבוצה הם במקום הראשון.
החזון של אלכס, האנגיה והיכולת שלו לבנות קבוצות - מחוץ ועל המגרש - היא ההצלחה הגדולה שלו וזה מה שעשה אותנו לאחד המועדון הגדולים בעולם.
הדרך שבה הוא דאג למועדון, הצוות ולמשפחת הכדורגל בכלל, ראויה להערצה. זה משהו בו שהוא לפעמים מחביא מהציבור אבל היה לי העונג לראות את זה במשך 16 שנה.
 מה שהוא עשה למועדון ולמשחק בכללי זה משהו בלתי נשכח."

מנצ'סטר יונייטד מפסידה בבית במשחק נוראי נגד צ'לסי. פרגסון החליט לתת דקות לאנדרסון, קלברלי וגיגס שפתחו ולבוטנר וצ'יצאריטו שעלו מהספסל. המשחק היה דל באירועים ומצבים ורובו התנהל ברשלנות של שתי הקבוצות במרכז המגרש או יותר קרוב לשערה של יונייטד.
מי שרוצה להתסכל על חצי הכוס המלאה בהפסד הזה: שמרנו על הרצף וזה המשחק ה-80 ברציפות בליגה שלא נגמר ב0-0.
 
 
מחצית ראשונה:
המשחק יוצא לדרך!
דמבה בה נכנס לרחבה וקיבל כדור, בעט ונחסם על ידי רפאל, כמעט מצב מסוכן לצ'לסי.
ולנסיה הרים כדור מהאגף, ואן פרסי הוריד עם החזה לקלברלי שבעט החוצה.
אוסקר פרץ לרחבה ובעט בעיטהע חזקה לשער, לינדיגארד התמתח והדף.
ניסיון של יונייטד להכניס כדור לרחבה, עובר את כל השחקנים משתי הקבוצות החוצה.
פרנק לאמפרד החליט לנסות לבעוט מרחוק, שטוח והיישר לידיו של לינדגארד.
אנדרסון רץ עם הכדור ממרכז המגרש, שלח את גיגס שהרים לרחבה, צ'ך הדף את הכדור למרכז וקלברלי בעט חזק מעל השער מחוץ לרחבה.
פיל ג'ונס נכנס לרחבה וניסה להכניס כדור לאמצע אך צ'ך לקח את הכדור בידיים.
לואיז בעט מרחוק החוצה.
אברה צולע כבר כמה דקות וכרגע נראה שלא יוכל לסיים את המשחק, הוא כנראה יסיים את המחצית.
הזדמנות לואן פרסי, גיגס הרים כדור ארוך ואן פרסי רץ ובנגיעה שלח את הכדור אבל כמה מטרים מהשער.
אוסקר בעט בעיטה טובה שעברה כמה מטרים המקורה.
הרמה של ולנסיה למרכז הרחבה גיגס פקץ לשם, עקף את סזאר וקפץ אל הכדור אך לא הצליח לבעוט טוב והכדור עף החוצה.
הווארד ווב שורק לסיום המחצית.
 
מחצית שניה:
למרות שלא היה נראה כך, אברה עלה לשחק גם במחצית השניה שיצאה לדרך.
ניסיון לצ'לסי, ויקטור מוזס נכנס מהאגף ומסר כדור למרכז הרחבה לדמבה בה אבל מי שהגיע אל הכדור היה ג'וני אוונס שהרחיק אותו לקרן.
מאטה הכניס כדור ללאמפרד שבעט גבוהה מעל השער.
חילוף כפול ביונייטד: אלכס בוטנר נכנס במקום טום קלברלי, רוני נכנס במקום אנדרסון.
ולנסיה הרים כדור, רוני שנכנס לפני כמה דקות נגח מעל השער.
סזאר חטף מכה בפניו מאלכס בוטנר בזמן ששניהם נלחמו על הכדור.
חילוף ראשון בצ'לסי, פרננדו טורס נכנס במקום ויקטור מוזס.
זה היה קרוב: גיגס עבר שני שחקנים עזב את הכדור לרפאל ששלח אותו... היישר לרגל של איבנוביץ' שכמעט הפנה את הכדור לתוך שערו.
 
בדקה ה-87, חואן מאטה העלה את צ'לסי ליתרון 1-0 לצ'לסי.
 
לאחר הגול רפאל בעט בדויד לואיז מאחורה ולאחר מכן התחילה התקוטטות בין השחקנים. הווארד ווב הרחיק את רפאל באדום ישיר.
מיד לאחר מכן צ'יצאריטו נכנס במקום ולנסיה ונתן אקה נכנס במקום חואן מאטה.
ווב הוסיף 4 דק' למשחק.
 
הטוב: פרגסון שיתף שחקנים שמשחקים פחות.
הרע: הקבוצה לא נראת טוב במהלך כל העונה אבל זה היה משחק הרבה יותר גרוע מבד"כ.
המכוער: השיפוט והמשחק.

1) אחרי שהקבוצה הוכתרה סופית כאלופה במחזור הקודם נגד אסטון וילה, אסור היה לשכוח שיש עוד ארבעה משחקים לשחק ואחד מהם הגיע שלשום – נגד ארסנל באמירויות. ואן פרסי חזר לאמירויות, אבל כעת זה היה כאלוף אנגליה בפעם הראשונה בחייו ובמדי מנצ'סטר יונייטד. פרגוסון פתח עם פרדיננד ואוונס כבלמים, נאני, ג'ונס, קאריק ו-ולנסיה בקישור ו-ואן פרסי ורוני בחוד. אם בשבוע שעבר זו הייתה מנצ'סטר יונייטד שכשבשה אחרי דקה וחצי, אז הפעם היריבה ארסנל עלתה ראשונה על לוח התוצאות לאחר שתיאו וולקוט, שהיה בנבדל ברור, בקושי כבש לאחר אחד על אחד מול דה חאה. לאחר השער, ארסנל המשיכה לתקוף בחמת זעם, שיחקה יותר אגרסיבי ושלטה במשחק. היא עשתה זאת כמו שכמה קבוצות עשו נגדנו העונה: צופפו את מרכז השדה, מנעו מקאריק לקבל כדורים ובכך סיכלו כל ניסיון של הקבוצה לפתח את סגנון המשחק שלה. בנוסף, מכיוון שארסנל גרמה למשחק להיות אגרסיבי יותר, מספר הצהובים היה גבוה ובמיוחד אלה שנשלפו לשחקני הקבוצה, שהיו צריכים לעצור בעבירות את ההתקפות של ארסנל. ככל שהמשחק התקדם וארסנל לא הצליחה להכפיל את התוצאה, הקבוצה התחילה לשלוט יותר בכדור, לארגן התקפות וניסתה להשיג את השיוויון יותר באמצעות התקפות מתפרצות. ואז בדקה ה-42 ארסנל, או ליתר דיוק סאנייה, החזיר אותנו למשחק לאחר פנדל ברור שנשרק לאחר הכשלה על ואן פרסי ו-ואן פרסי עצמו היה זה שהכניס את הפנדל לשער עם המון קור רוח. אם אפשר מילה קטנה על ארסנל – אז המשחק הזה די איפיין את ארסנל של השנים האחרונות: לקבוצה הזו יש כלים, אבל ברוב הפעמים הם לא מביאים את הכלים האלה לניצול מקסימאלי ועם החלטות נכונות הם היו יכולים להשיג את השער השני במקום לחטוף את השיוויון, למשל: הייתה התקפה מתפרצת של שלושה שחקני ארסנל על שני שחקנים של היונייטד ובמקום שקאסורלה ימסור ל-וולקוט שהיה פנוי, הוא מסר לפודולסקי שבעט מזווית קשה ישירות אל עבר דאה. בכלל לכל אורך המשחק היו לארסנל כמה ניסיונות טובים, אבל לאחר ש-ואן פרסי עזב והנרי כבר מזמן לא שם, אין להם שחקן שיכול להביא להם ניצחונות במו רגליו. כמו כן, ההכשלה של סאנייה היא עוד דוגמא לכך שארסנל לפעמים בועטת בדלי וזורקת עוד משחק לפח. אז המחצית מסתיימת ב-1:1 עם קצב נהדר, שהשאיר טעם לעוד.

2) במחצית השנייה שתי הקבוצות המשיכו לשחק בקצב נהדר והיו דקות שכמעט כל התקפה הובילה למצב מסוכן ליד השער של כל קבוצה. אבל אם מסתכלים בתמונה הכללית של כל המשחק, אז המצבים שאליהם הקבוצה הגיעה היו הרבה יותר טובים ומסוכנים מאלו של ארסנל מבחינת הסיכוי שלהם להפוך לשער: הנגיחה של ג'ונס שהייתה קרובה מאוד למסגרת, הנגיחה של ואן פרסי לפנים של צ'זני, הנגיחה של רוני למרכז השער והבעיטה של גיגס בדקות האחרונות של המשחק, אשר נבלמה ע"י ההגנה של ארסנל. גם מספר המצבים שאליהם הגיעה הקבוצה לא היה נמוך כל-כך ומתוך 6 בעיטות לשער, 5 היו למסגרת. אם נחזור למחצית השנייה, אז היא הייתה די שקולה וההגנות של שתי הקבוצות מנעו מהקבוצה השנייה לנצח את המשחק. כאמור, בסופו של דבר המשחק הסתיים בתוצאה 1:1 והקבוצה לא תצליח לשבור את שיא הנקודות של צ'לסי, אשר עומד על 95 נקודות.

3) מצטיין המשחק לפי דעתי הוא פיל ג'ונס אשר היה בכל חלק במגרש – אם זה בחלק ההגנתי ואם זה בחלק ההתקפי. שלשום ג'ונס היה יותר פעיל בחלק ההתקפי עם שתי נגיחות שהיו קרובות למסגרת והוא היה מעורב בכמה מהלכים התקפיים. לאחר שאנדרסון נכנס למשחק במקום רפאל, ג'ונס ירד להגנה במקום רפאל וגם שם לא הייתה לו בעיה. לא להאמין שכבר בגיל כזה, 19 אם אני לא טועה, הוא מגלה עקביות בכושר וביכולת שלו.

4) אפרופו אנדרסון – נגד ארסנל הוא עלה כמחליף לאחר שלא פתח לאורך שורה ארוכה של משחקים. כל הזכויות למי יפתח ומי לא שמורות לפרגוסון ולו יש את הסיבות והמניעים עם איזה שחקנים לעלות. בכל מקרה, כשאנדרסון עלה ושיחק הוא נתן הופעה טובה בהתחשב במספר הדקות שקיבל. כשאנדרסון היה על המגרש היה עוד שחקן שהיה אפשר למסור לו, יבנה התקפה ויחזיק את הכדור ובעיקר הוא ריווח קצת יותר את המשחק. כנראה שאנדרסון יודע שבדקות שהוא מקבל הוא חייב להוכיח את עצמו ולגרום לפרגוסון כאבי ראש חיוביים. כמובן שהקיץ תהיה תקופה מעניינת מבחינת שחקנים שיבואו ומבחינת כאלה שאולי יעזבו, אבל לא נראה לי שאנדרסון הוא מאלה שצריכים לשחרר אותם, הוא נתן עונה טובה, השתפר מאוד והוא אחד מאלה שראויים להמשיך וללבוש את החולצה האדומה גם בעונה הבאה.

5) שעות ספורות לאחר המשחק נגד ארסנל התפרסם ההרכב שכלל את 11 השחקנים המצטיינים של העונה לפי בחירת שחקני הליגה. מבין ה-11 האלה היו 4 שחקני הקבוצה ומה שעוד יותר מעניין הוא שבכל עמדה היה שחקן של הקבוצה: שוער – דה חאה, הגנה – פרדיננד, קישור – קאריק וחוד – ואן פרסי. זה פשוט אומר הרבה על העונה שהקבוצה נתנה ועל האיכות של הקבוצה הזו ותרשו לי להתעכב דווקא על דה חאה: גם בעונתו הקודמת, הראשונה בקבוצה, הוא הציג הרבה יכולות טובות יחסית לגילו המוקדם והעונה הוא עשה שיפור משמעותי, בעיקר בנושא כדורי הגובה וסיפק כמה הדיפות לפנתיאון. אין עוררין על כך שהוא מעמודי התווך של האליפות הזו ולכן הוא יותר מראוי להיכלל ברשימה המכובדת הזו.

 

"האלופה" מנצ'סטר יונייטד מסיימת בתיקו נגד ארסנל באמירויות. תיאו וולקוט העלה את קבוצתו ליתרון כבר בדקה השנייה כשהוא בנבדל בזמן קבלת הכדור, ואן פרסי השווה בפנדל בדקה ה-44.
פרגסון שיתף שחקנים שמשחקים פחות בניהם: נאני שפתח, אנדרסון וצ'יצ'אריטו שעלו מהספסל.
למרבה הפלא  טום קלברלי שלא משחק הרבה בתקופה האחרונה לא שותף גם היום.
 
מחצית ראשונה:
"האלופה" החדשה מתחילה את המשחק נגד ארסנל באמיריות, ואן פרסי חוזר למקום בו בילה 8 שנים.
 
בדקה ה-3, תיאו וולקוט רץ וקיבל כדור כשהוא בנבדל, התקדם לשער והכניע את דה חאה 1-0 לארסנל.
 
תומאס רוזיצקי עם ניסיון מכ-25 מ', הכדור חלף כמה מטרים מהקורה.
קאזרולה קיבל כדור כ-25 מ' מהשער ובעט מהמקום, דה חאה זינק והוציא לקרן.
ואן פרסי קיבל כדור ברחבה מצד שמאל אבל בעט גבוה גבוה לשמיים.
נאני עם פריצה גדולה באגף, לקח את הכדור לסנייה זרק אותו קדימה דרך מיקל ארטטה ונדחף על ידי ראמזי (עם הכתף) אלכס פרגסון שלא אהב את זה התלונן לשופט הרביעי שהתעלם.
פיל ג'ונס הוא המוצהב הראשון  לאחר כניסה חזקה במיקל ארטטה.
פיל ג'ונס עשה דאבל פס עם רוני והמיך לרוץ להתקפה, מסר לואן פרסי שנכנס לרחבה וחיכה שג'ונס יכנס, ואן פרסי הרים לג'ונס שנגח ליד הקורה. התקפה נהדרת בהנצחתו של ג'ונס.
גם רפאל נכנס לפנקס של השוער לאחר תפיסה ברוזיצקי שברח ממנו.
מוצהב שלישי מיונייטד, ואן פרסי ניסה לחטוף את הכדור למרטסקר אבל נכנס ברגיו בפראיות.
גם ג'וני אוונס נכנס לפנקס של השופט לאחר תיקול על וולקוט.
תיאו וולקוט הוא המוצהב הראשון של ארסנל לאחר שרדף אחרי אברה וביצע עליו עבירה, רוני הרים את הכדור וצ'זני תפס אותו בידיו.
נאני רץ עם הכדור וכמעט נכנס לרחבה, בעט אבל בעיטתו נחסמה על ידי מרטסקר.
נאני רץ מהר באגף ונכנס לרחבה, הרים כדור לואן פרסי שנגח מתוך רחבה ה-5, צ'זני הדף עם הפנים.
טעות של סנייה שנלחץ על ידי נאני ומסר אחורה, לואן פרסי שרץ לרחבה. סנייה תיקל את ואן פרסי מאחורה ויונייטד קיבלה פנדל, סנייה הוצהב.
 
בדקה ה-44, רובין ואן פרסי ניגש אל הפנדל שהוא הרוויח בעצמו ובעט בעוצמה לפינה, 1-1 דקה לפני תוספת הזמן.
 
פיל דאוד הוסיף 3 דקות למחצית הראשונה.
 
 
מחצית שניה:
רוזיצקי נכנס לרחבה, הטעה את אברה ובעט ברגל הנגדית החוצה.
ניסיון של רוני, נהדף על ידי צ'זני.
חילוף ראשון אצל במשחק, ווילשר נכנס במקום רוזיצקי.
כדור אלכסוני לקירון גיבס, ולנסיה מגיע ומעיף את הכדור עם היד וארסנל מקבלת בעיטה חופשית מטרים בודדים מקו ה-16, ולנסיה הוצהב. קאזרולה בעט את הכדור ליד הקורה הרחוקה.
מתפרצת טובה של יונייטד, רוני קיבל את הכדור זרק אותו מעבר לשחקן של ארסנל, שלח את ולנסיה שהחזיר לו. בתוך הרחבה רוני החזיר לולנסיה שבעט, בעיטתו נחסמה על ידי סנייה לקרן.
חילוף שני בארסנל, ג'רביניו נכנס במקום פודלסקי.
ראמזי היה ברחבה ובעט, ג'ונס הספיק לחסום את הבעיטה שעפה לקרן.
חילוף ראשון ביונייטד, אנדרסון נכנס במקום רפאל. ג'ונס יעבור לעמדת המגן הימני.
ארסנל תוקפת ומתקרבת, וולקוט בעט מתוך הרחבה, בעיטתו נחסמה והכדור הגיע לדה חאה.
חילוף שלישי בארסנל, אוקסלייד צ'מברלין נכנס במקום אארון ראמזי.
גם אוקסלייד נכנס לפנקס של השופט לאחר תיקול על פיל ג'ונס.
חילוף שני ביונייטד, גיגס נכנס במקום נאני.
ניסיון של רוני, עבר שני שחקנים ובעט, אבל לידיו של צ'זני.
ראיין גיגס קיבל כדור אלכסוני גדול מרוני שהטעה את סנייה ועבר שחקן נוסף ובמזל גדול (לארסנל) הכדור פגע באוקסלייד בדרכו החוצה.
חילוף שלישי ביונייטד, הרננדז במקום רוני.
את הקרן נגח אברה מעל השער.
פיל דאוד הוסיף 4 דקות.


הטוב: פרגסון נתן לואן פרסי לחזור לאמירויות והעלה הרכב ראוי למשחק ברמה הזאת.
הרע: בפעם המי יודע כמה העונה, היכולת.
המכוער: הרבה מאוד כרטיסים צהובים, פשוט יותר מידי. שתי הקבוצות שכחו שמדובר בכדורגל ולא היאבקות.

כל אמא פולניה יודעת לומר שסוף מעשה במחשבה תחילה. אז אמא, את צודקת. אבל לא בדיוק מה שאת חושבת... כבר עשרים שנים שהמחשבה מאחורי הקבוצה היא שמביאה תוצאות, כמובן שלקח כמה שנים ליישם את המחשבה לכדי זכיה באליפות, אבל גביעים הגיעו ומאז עוד הרבה יותר. כבר עשרים שנים של תוצאות וכאמור אמא – הכל בזכות המחשבה.

האיש והמחשבה מודל 2013-2012
האיש והאגדה, עם הפסל והיציע. האיש והאגדה אמרתי? האיש והמחשבה. רבים מזכירים את כשלונותיו, את השחקנים הלא מוצלחים בקבוצה ומעלים תהיות לגבי הרכבים, אבל החכמה היא לראות את כל התמונה. הפוקוס היום הוא על האיש שהביא ליונייטד את האליפות העשרים, ואת האליפות ה-13 בעידן הפרמייר ליג. הפוקוס הוא על שחקן העונה שלנו, שחקן הנשמה שלנו – סר אלכס.

סוף מעשה – במחשבה תחילה
סר אלכס פרגוסון, אצטדיון האור, סוף עונת 2011-2012 – יונייטד מסיימת בנצחון, מנצ'סטר סיטי עוד בפיגור, מהר מאוד שוויון ואז הידיעה ובעיקר ההבנה – מנצ'סטר סיטי, השכנים הרעשניים, הקבוצה עם הכסף הגדול ובלי הכשרון הקבוצתי מנצחת ולוקחת את האליפות על הפרש שערים. בשניה הזאת, כבר באותו רגע – אלכס פרגוסון חושב על העונה הבאה ומה עליו לעשות כדי להמנע ממצב כזה שהאליפות תוכרע במשחק האחרון – ועוד על ידי הפרש שערים.
כבר בקיץ עשה פרגוסון שני מהלכים שאמורים להביא לקבוצה חדות ויכולת סיום שמעט חסרה לה. שינג'י קאגאווה עבר לקבוצה עם ציפיות גדולות מהקשר היפני. לאחריו בא הרכש ספק מפתיע ספק צפוי – רובין ואן פרסי. פרגוסון הכיר ביכולותיו של ואן פרסי אבל ידע והבין עוד דבר – בארסנל ואן פרסי לקח חלק גדול בניהול המשחק ההתקפי, ויצר מצבים רבים, מחציתם לעצמו, ולו מפני מחסור בשחקנים בעלי יכולת יצירת מצבים בארסנל – בעוד ביונייטד יש מספיק שחקנים בעלי יכולת לייצר משחק ומצבים ורובין ואן פרסי יישאר חופשי יותר לממש את השיטה החדשה של פרגוסון, להבקיע כמה שיותר.

נבקיע יותר מכם, ננצח יותר מכם
באותה דקה באצטדיון האור בו הבין פרגוסון שהתואר לא יגיע לאולד טראפורד, הוא החליט שבעונה הבאה לא משנה מה – יונייטד תבקיע יותר מכל קבוצה אחרת ותמיד תנצח, לא משנה מה קורה, ולא משנה איך הקבוצה מתפקדת, המטרה העליונה היא נצחון. כל מי שטען שהקבוצה הנוכחית טובה פחות מקבוצת עונת הטרבל לא שם לב שיונייטד של השנה עם יחס ניצחונות הכי טוב בעשרים השנים האחרונות – 79.4%. לא תמיד נראינו טוב, אבל כמעט תמיד ניצחנו. לא תמיד שמרנו על שער נקי ולעיתים חטפנו שערים מטומטמים, אבל כמעט תמיד הבקענו יותר ממה שחטפנו. יונייטד של העונה הצליחה לנצח משחקים בזכות הנחישות, הרבה מהנצחונות היו של קבוצה לא מבריקה שאיכשהו מצליחה לחלץ נצחון – אבל זה מה שעושה אלופה לאלופה – הרצון קודם כל לנצח, קודם כל להצליח – והנחישות והרצון להצליח בכל מחיר, הרצון להשאר בראש הטבלה ושנאה יוקדת להפסדים – כל אלה מטמיע סר אלכס בשחקנים ועל הדשא השחקנים מראים מי זו יונייטד של אלכס פרגוסון כבר למעלה מעשרים שנה – אבל בעיקר של עונת 2012-2013.

הטקטיקן
פרגוסון זכה באליפות הראשונה שלו ביונייטד עם מבנה מסורתי של 4-4-2.
מאז השתנו הזמנים והשתנו שחקנים והגדולה של פרגוסון היא שהוא לא נשאר מאחור – פרגוסון התאים עצמו לזמנים המשתנים ולשחקנים השונים. גם העונה כמו בכל עונה, פרגוסון בנה את הקבוצה שתתאים לפילוסופיה שלו ולמצב הקבוצה.
פרגוסון לא פחד לנסות ולבדוק הרכבים שונים ומבנים שונים על המגרש. פרגוסון העונה שינה מבני משחק ועבר ממבנה למבנה בהתאם לשחקנים הזמינים לו ובהתאם לקבוצה היריבה.
אני אישית זוכר ביתר חיבה את המשחק נגד ניוקאסל בו יונייטד ניצחו 3:0, משחק בו פרגוסון עלה ושיחק במבנה היהלום, מבנה שעם המשך העונה מעט זנח אותו, אבל פרגוסון בנה את הקבוצה כל משחק מחדש והציב שחקנים על המגרש בהתאם לקבוצה מולה היה המשחק ובהתאם למצב השחקנים.
מבחינתי פרגוסון הוא איש העונה כי ידע להציב מערך מוצלח כל משחק, להתמודד עם פציעות ,ריבוי משחקים ומשחקים בין לאומיים בהם השתתפו שחקני הקבוצה. נכון שלא תמיד ניצחנו אבל הקבוצה של העונה הפסידה הכי מעט משחקים בעידן הפרמייר ליג – נכון לעתה – ועשויה לשבור את שיא הנקודות.
כל אלו נבעו משחקנים מוכשרים, אבל בעיקר ממאמן שידע לנצל את המשאבים של הקבוצה וידע לבנות קבוצה שתמשיך לנצח ותמשיך לרצות ולהלחם גם כשהפרש הנקודות כל כך גדול.

דע את עצמך
פרגוסון מאמן קבוצתי. אין שחקן גדול יותר מהקבוצה, ולכן כל שחקן יכול ועשוי למצוא את עצמו משחק בעמדה שונה. ווין רוני שיחק העונה בעמדת קשר אחורי יותר פעמים מכל עמדה אחרת – אותו ווין רוני שכחלוץ הבקיע כל כך הרבה שערים עבור יונייטד. פיל ג'ונס תפקד גם כבלם וגם כקשר – פרגוסון ידע לנצל את ג'ונס כשומר אישי על פלאיני במשחק מול אברטון ולבטל אותו כמעט לגמרי, או להשתמש בו כקשר אחורי לצידו של קאריק ולתפקד לכל רוחב החלק האחורי של המגרש. ולנסיה תפקד כמגן ימני, וולבק קשר – הכל בהתאם לצורך והצורך הוא לא בהכרח חוסר בשחקנים אלא בעיקר הקבוצה היריבה.
אחת ההשמטות המתוקשרות ביותר העונה היא ווין רוני במשחק מול מדריד. פרגוסון ידע שהוא צריך קשר בעל אופי הגנתי יותר ולכן השאיר את רוני מחוץ לסגל – עד הכרטיס האדום לנאני יונייטד שלטה במשחק וככל הנראה הייתה מנצחת – פרגוסון ידע מה טוב לקבוצה במשחק כזה ולא נתן לאגו של אף שחקן להשפיע על ההרכב.
הכרטיס האדום לנאני ובעקבותיו ההפסד לריאל מראים כמה דק הקו המפריד בין כשלון להצלחה.

מה זו הצלחה?
צריך רק לבחון את ההצלחות מול הכשלונות ולנסות לשים את זה מול מספרים, ולהבין שפרגוסון הצליח העונה הרבה מעבר להצלחה ממוצעת או הצלחה בעקבות מזל. יונייטד ניצחו את כל המשחקים באירופה בשלב המוקדם עד שהעליה כבר הייתה בטוחה ואז נתן פרגוסון לשחקנים לנוח – כי הנקודות היו פחות חשובות, המקום הראשון הובטח. את גביע הליגה פרגוסון די זנח בתחילת הדרך אבל בגביע שם הוגרלו מול יונייטד רק קבוצות פרמייר ליג עברנו עד צ'לסי, וגם אז מדובר בהפסד אחד שהגיע באמצע התקופה הקשה, תקופת שלושת ההפסדים של יונייטד, ריאל, צ'לסי וסיטי.
הצלחה זו אליפות משחק חמישי מסיום העונה. הצלחה זה ארבעה נצחונות לכל הפסד או תיקו, הצלחה זה 19 שחקנים שמבקיעים שערים ואולי גם שיא נקודות. נכון שהקבוצה לא זכתה בטרבל, אבל קבוצת הטרבל לא הציגה נתונים אלה מצד שני – סר אלכס חזר והסביר שנוסטלגיה (שכולנו חוטאים בה) גורמת לעבר להראות טוב יותר בזכרון שלנו ממה שהיה באמת. ובאמת השחקנים העונה אולי לא תמיד נראו מבריקים כל כך, אבל בהחלט הם הצליחו.
ההצלחה היא תודות לשחקנים אין ספק, מלך השערים של הליגה מיונייטד ושיא המסירות שייך לשחקן מיונייטד, שניהם מועמדים לשחקן העונה של הליגה, השחקנים שלנו מיוחדים ובלעדיהם ברור שלא היינו מצליחים – אבל העונה התאבון לנצחון והרעב לשערים, הדחף להצליח והסלידה מהפסדים, הקבוצה שעלתה למגרש כל ערב ושיחקה בהרכב כזה או אחר – כל אלה תוצר הפילוסופיה של אלכס פרגוסון מודל 2012-2013.

עשרים שנות הצלחה
אני אומר אלכס פרגוסון מודל 2012-2013 כי סר אלכס בונה קבוצות מנצחות כבר למעלה מעשרים שנה. טבלת הליגה בעשרים השנה האחרונות מראה את יונייטד במקום הראשון יותר מכל קבוצה אחרת. ליברפול היו למעלה. ארסנל. צ'לסי. לידס. אסטון וילה. ניוקאסל – אפילו סיטי. הקבוצה היחידה שנשארה בראש הטבלה היא מנצ'סטר יונייטד.
לאחר שריקת הסיום במשחק האחרון של עונת 2012-2011 סר אלכס פרגוסון מחא כפיים לקהל, אמר תודה לכל אותם אוהדים וידע בלב שלא תשוב עוד עונה כזו.
בשריקת הפתיחה של עונת 2012-2013 עוד לא ידענו מה יהיה, בסיום אותו משחק אפילו לא היינו אופטימיים – אבל סר אלכס פרגוסון ידע להרים את הקבוצה, לעבור את אותם רגעים קשים, לעמוד מול ספקות של רבים – אפילו שלי, לגבי היכולת שלו.
אבל בתום העונה אין מה לומר, המפתח האמיתי להצלחה של מנצ'סטר יונייטד העונה הוא לא אחר מאשר אלכס פרגוסון.
אותו סר אלכס שידע לקחת שחקן נפלא בשם רובין ואן פרסי ולעשות ממנו חלק מהקבוצה.
אותו סר אלכס שידע לעמוד מאחורי דויד דה חאה גם כשרבים – ואני ביניהם – פיקפקו ביכולות שלו. אותו סר אלכס שכל השחקנים אוהבים.
מי מכם שבוחן את ההצלחה על ידי מה לא השיגה הקבוצה אולי רואה את זה אחרת. אני בוחן את זה על ידי מה הקבוצה שלנו השיגה. לאנשים רעבים כל מנה בצלחת טובה. אנשים שאומרים שאלכס פרגוסון לא השיג מספיק הם אוהדים שבעים, שאליפות בלבד לא מספיקה להם.
אני לא שבע, אני רוצה עוד ואני מאמין שסר אלכס ייקח אותנו לעוד עונה נהדרת

1) המשחק שבו מנצ'סטר יונייטד יכולה לקחת את האליפות ה-20 בתולדותיה הגיע! פרגוסון עלה בהרכב עם רוני בקישור לצד קאריק, ולנסיה וגיגס באגפים, קגאווה שיחק מתחת ל-ואן פרסי וג'ונס ואוונס בלמים. הקבוצה פתחה חזק וכבר אחרי דקה וחצי כל הלחץ השתחרר עם שער של ואן פרסי מבישול של האחד ויחיד – ראיין גיגס. מי שחשב שלאחר השער המהיר הזה הקבוצה תוריד את הרגל מהגז, כמו במשחקים האחרונים, התבדה ומהר – הקבוצה שיחקה באופן שוטף, עם הנעת כדור מעולה ולראייה דקה לאחר שער היתרון ואן פרסי הגיע למצב נהדר לאחר הגבהה של ולנסיה, אבל בעט את הכדור סנטימטרים מעל השער של גוזן, שוערה של אסטון וילה וגם רפאל הדביק כדור לקורה מבעיטה שהזכירה את הגול שלו נגד ק.פ.ר. פרגוסון לאחר המשחק התייחס לאסטון וילה וציין כי היא קבוצה צעירה ולכן גם אחרי שער היתרון של היונייטד הם המשיכו לשחק, נלחמו ולא נפלו ואכן הם הגיעו לכמה מצבים, אבל ההגנה של היונייטד בראשות דה חאה הייתה במקום כדי לעצור את הניסיונות הללו. ואז בדקה ה-12 קיבלנו את אחד השערים היפים שראינו באולד טראפורד: קגאווה התחיל מתפרצת, מסר לרוני שהיה לידו ורוני מסר כדור ארוך ומדוייק כמו שרק גאונים מוציאים מהרגל שלהם, כשהוא עוד לפני קו מחצית המגרש, אל עבר ואן פרסי ו-ואן פרסי הרים את הרגל ובבעיטת וולה, ששמורה רק לשחקני כדורגל גדולים – שלח את הכדור לרשת ושזה כבר 2-0. הקבוצה המשיכה להציג את אחת המחציות הטובות שלה העונה, אם לא הטובה שבהן ובדקה ה-32 ואן פרסי השלים שלושער לאחר עוד התקפה שהתחילה מקגאווה, אשר מסר לגיגס והוא שוב זה שבישל ל-ואן פרסי. בכלל קגאווה נתן במחצית הזו את אחת ההופעות הטובות שלו העונה: הוא היה במקום הנכון לקבל מסירות, התנועה שלו ללא כדור הייתה נכונה, כשהוא קיבל את הכדור הוא ידע להסתכל סביבו כדי להסיר איומים ורק אז להתחיל התקפה. אם בתחילת העונה קגאווה היה כפרי בוסר, אשר לא תמיד עשה את הדברים הנכונים והמדוייקים – אז ברגע הנכון של העונה, בזכות פרגוסון, הוא שיפר במידה רבה את היכולות שלו ואת יכולת קבלת ההחלטות שלו ושוב הוכיח כי התפקיד העדיף בשבילו הוא מתחת לחלוץ. אז בסופו של דבר במחצית הקבוצות יורדות עם 3-0 חלומי לזכות היונייטד.

2) אסטון וילה הייתה זו שפתחה את המחצית השנייה חזק יותר בעוד היונייטד מורידה קצת את הרגל מהגז, היא הגיע לכמה מצבים טובים בתחילת המחצית ואפילו באחד מהם ואן פרסי הרחיק מהקו נגיחה מקרן שלהם. אבל ככל שהדקות חלפו, התקווה של אסטון וילה לחזור למשחק פחתה יותר ויותר, היונייטד חזרה לשלוט במשחק ובכל דקה שעברה – עוד שמפניה יצאה מהמקרר. ואז בדקה ה-92 של המשחק זה היה סופי ורשמי: מנצ'סטר יונייטד אלופת אנגליה לעונת 2012/13 ובפעם ה-20 בתולדותיה!!!

3) מצטיין המשחק הוא ללא ספק רובין ואן פרסי, השחקן עם המספר 20 על הגב מביא את האליפות מספר 20 למועדון הזה. ראו בכל חגיגה שלו לאחר שער ובכלל באופי המשחק שלו שלשום עד כמה הוא רוצה את התואר הזה וגם חילוץ הכדור שלו מהקו במחצית השנייה מוכיח זאת. לצד ואן פרסי אפשר גם לציין את רוני שמוכיח לכולם שבסה"כ הוא תפס יום רע במשחקים האחרונים, ולנסיה שחוזר לכושר שאיפיין אותו בעונה שעברה, אבל עדיין חסר איזה ליטוש קטן, גיגס עם שני בישולים גדולים, קגאווה עם קבלת החלטות מעולה ובכלל כל שאר הקבוצה נתנו יום גדול – כיאה למשחק במעמד הזה.

4) עכשיו כשהקבוצה זכתה באליפות 4 מחזורים לסיום העונה, זה הזמן של הצעירים להוכיח את עצמם. פרגוסון אמר עוד לפני המשחק כי הוא רוצה לשבור את שיא צבירת הנקודות של צ'לסי, כשמוריניו אימן אותם בעונתו הראשונה שם ולהשיג 96 נקודות, נקודה אחת יותר מהשיא של צ'לסי. כמובן שפרגוסון ייתן הזדמנויות לצעירים וכאן פרגוסון מציב להם מטרה: לקבוצה יש עוד אתגר ואתם יכולים לקחת את ההזדמנות שניתנה לכם, להציג יכולת משכנעת ולהשיג את האתגר הזה. ממצבים כאלה המועדון הזה קיים, כשנותנים הזדמנויות לצעירים להוכיח את עצמם בבמה הגדולה ביותר ולנו האוהדים גם תהיה ההזדמנות לראות אולי את הדור הבא של המועדון הזה.

5) לסיכום ולדבר החשוב ביותר – אין לי בעיה להגיד את זה גם 20 פעם: יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות! יש אליפות!

 

מנצ'סטר יונייטד עושה את זה, מנצ'סטר יונייטד זוכה באליפות ה-20 בתולדותיה!
שלושער של ואן פרסי  נגד וילה מביא ליונייטד אליפות. הקבוצה עם פתיחת משחק מצוינת, גיגס בישל פעמיים, רוני בישל פעם אחת בהופעה ה-400 שלו במדי הקבוצה.
הסיקור הבא לא יהיה על מנצ'סטר יונייטד, הוא יהיה על האלופה מנצ'סטר יונייטד!
 
 
מחצית ראשונה:
השופט שרק, ה-משחק יצא לדרך. מנצ'סטר יונייטד מארחת את אסטון וילה והיא צריכה ניצחון כדי לזכות באליפות ה-20!
 
בדקה ה-2, רוני הרים כדור אלכסוני ארוך לונלסיה (היה בנבדל) שלקח אותו התקדם ומסר לרפאל שהרים, לצד הרחוק של הרחבה שם הגיע לכדור גיגס שהוריד אותו לתוך רחבת החמש וואן פרסי סיים את המהלך עם הכדור בתוך שער 1-0, איזו פתיחה!
 
כבר בהתקפה לאחר מכן ולנסיה הרים כדור למרכז הרחבה ואן פרסי בעט מעל השער.
רפאל נכנס לרחבה וניצח קרב בין שני שחקנים ומסר כדור לאמצע שהורחק לחוץ. החוץ הוצא ונעשה פאול על ולנסיה, גיגס הרים את הכדור לידיו של בראד גוזאן.
אנדרס ווימן ניסה להכניס את כדור לרחבה, אף אחד לא לקח אותו הוא יצא החוצה.
מצב גדול ליונייטד, ראיין גיגס זרק את הכדור קדימה ועקף בריצה את המגן של וילה, הרים לרחבה, ואן פרסי הוריד לקגאווה שנחסם רגע לפני הבעיטה.
יונייטד תקפה ונכנסה לרחבה הכדור הורחק אל רפאל שבעט לקורה!
עוד ניסיון הכנסת כדור לרחבה, הפעם זה אברה והפעם זה מורחק.
יונייטד לוחצת את אסטון וילה קרוב מאוד לשער ולא נותנת לה לנשום, כראוי למשחק על האליפות.
מיד לאחר השורה הקודמת אסטון וילה יצאה להתקפה מתפרצת, ווימן רץ להתקפה ושלח את בנטקה שנכנס לרחבה עם הכדור ובעט מעל השער.
 
בדקה ה-13, רוני הרים כדור ארוך לואן פרסי שבנגיעה בעט לשער, שער יפהפה, 2-0! האליפות קרובה מתמיד!
 
אברה רץ באגף שמאל והרים לרחבה ואן פרסי התקדם לכיוון השער אבל בראד גוזאן לקח את הכדור.
המשחק נרגע מעט ולאחר כמה דקות גם נעצר עקב פגיעה בקאריק שהתאושש והמשיך לשחק.
אנזגוביה הוציא התקפה מהירה, אברה עשה עליו עבירה וקיבל צהוב.
קרן של וילה הורחקה, דלף לא לבעט וניסה להכניס לאמצע כדור שהורחק ולאחר עוד שני ניסיונות של וילה יונייטד יצאה להתקפה משלה.
בדקות האלה יונייטד קצת נרגעה והיא מניעה את הכדור יותר לאט ויותר בחצי שלה ונותנת לאסטון וילה לתקוף ולהתעייף.
 
בדקה ה-33, קגאווה שלח את גיגס שהתקדם לרחבה ומסר לואן פרסי שעבר את בראד גוזאן ועשה את שלו. 3-0, שלושער לואן פרסי וזה נראה בלתי אפשרי שלא נזכה באליפות היום.
 
ניסיון של וילה, בנטקה מסר כדור נהדר לאגבולנהור שהסתובב על קו ה-16 ובעט החוצה.
קירן קלארק עם בעיטה לא חכמה וממש לא טובה בעט מכ-40 מטרים.
השופט הוסיף 2 דקות למחצית הראשונה.
המחצית הראשונה מסתיימת, שלושער לואן פרסי 3-0 יונייטד מרגישה את האליפות ה-20 כאילו היא כבר שלה. 3 פעמים שמו את ואן פרסי בעמדה טובה להבקיע, 3 פעם הוא הבקיע כמו שמבקיעים במשחק האליפות. ההפסד הזה יקרב את וילה לליגה השניה.
 
מחצית שניה:
המחצית השניה יוצאת לדרך, עוד 45 דקות ויונייטד תוכתר בתור אליפות אנגליה בפעם ה-20!
המחצית התחילה עם חילוף בצד של האורחים, קארים אל אחמדי נכנס במקום אנזוגביה.
ואן פרסי נכנס לרחבה וניסה למסור למרכזה אבל נחסם, קרן ליונייטד.
הרמה של וילה מהאגף ודה חאה שומט את הכדור ולא מצליח לתפוס אותו, למען הביטחון רפאל מעיף לקרן. ולאחר שהקרן הורמה היא ננגחה לשער, ואן פרסי הציל את השער ונגח מהקו.
יונייטד מניעה את הכדור בקצב שהיא רוצה ושולטת במשחק.
ניסיון של וילה להכניס כדור לרחבה, מורחק על ידי שחקני יונייטד. לאחר מכן נעשתה עבירה על אוונס והוא נפגע אבל לא בצורה חמורה.
עם זה הצליח 3 פעמים למה לא שוב? אברה עם ניסיון לשלוח את ואן פרסי לאחד על אחד, נבדל של כמה מטרים.
רוני בועט, בעיטתו נחסמת לאחר מכן ואן פרסי מסר לו את הכדור ורוני בעט פעם נוספת מעל השער.
ד"א זאת ההופעה ה-400 של רוני במדי יונייטד.
קרן של רוני ניסיון נגיחה לא מוצלח ואוונס עם עקב מאוד מתוחכמת מנסה להפנות את הכדור לפינה הרחוקה וכמעט מצליח.
חילוף ראשון, רוני מסיים את ההופע ה-400 שלו וולבק נכנס במקומו.
קגאווה נופל ברחבה השופט מסמן שאין פנדל.
אל אחמדי עם בעיטה טובה מאוד מרחוק, דה חאה זינק והדף לקרן.
בדקות האלה יונייטד נותנת לוילה את השליטה ומבלה את רוב הזמן בלי הכדור בחצי המגרש שלה.
החמצת המשחק, ולנסיה הכניס כדור לקגאווה שסידר לעצמו בעיטה מול שער כמעט וריק ב-100% אבל הוא בעט גבוהה גבוהה מעל השער.
שחקן של וילה נכנס לוולבק ברגל כשהוא ניסה לזכות בכדור, שחקני וילה הוציאו את הכדור החוצה כדי שוולבק יקבל טיפול רפואי.וולבק יצא בכוחות עצמו לקבל טיפול.
חילוף אצל וילה, קירן קירן קלארק נכנס במקום ג'ו בנט.
קגאווה שלח את ולנסיה שרץ במהירות לכדור, גוזאן הגיע ראשון.
בעיטה חופשית של אל אחמדי, חלשה והיישר לידיים של דה חאה.
75,591 אוהדים הגיעו היום לאולד טראפורד.
יונייטד כמעט יצרה מצב, כדור הורם לרחבה וולבק ניסה לנגוח אבל הפסיד בקרב האווירי ויונייטד זכתה בקרן.
השופט הוסיף 2 דקות למחצית השניה.
האוהדים התחילו לשיר וקמו על הרגליים עם הדגלים והצעיפים במטרה לחגוג את האליפות שתגיע עוד 2 דקות.
שריקת הסיום! מנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות ה-20 משלושער של רובין ואן פרסי נגד אסטון וילה!
השחקנים קופצים וחוגגים את האליפות ביחד עם האוהדים ששרים בקולי קולות!  ברכות, חיבוקים, חיוכים ומחיאות כפיים בין השחקנים, לצוות האימון ולהאוהדים. כל השחקנים של הקבוצה בחיבוק משותף עם דגלי האליפות.
אפילו פרגי הצטרף לקפיצות!
 
רובין ואן פרסי בראיון לאחר המשחק:
רובין זאת האליפות הראשונה שלך...
היה משחק מצוין, היינו טובים במהלך העונה וזכינו באליפות!
רובין, אתה יכול לתאר במילים את ההרגשה שלך עכשיו?
זה פשוט משהו גדול, פשוט וואו.
רובין השער השני, איפה הייתה ממקמם אותו בין כל שעריך בכל ההיסטוריה?
זה אחד השערים הגדולים.
בשבוע הבא תגיע לאמרייטס בתור אלוף בפעם הראשונה..
ביום ראשון נגיע לאמרייטס
 
מה שרוני אמר לאחר המשחק בראיון:
ההרגשה מדהימה, זכינו באליפות. היה מאוד קשה לאחר עונה שעברה אבל היינו הטובים ביותר העונה וזכינו באליפות שהגיעה לנו. זאת עונה  מציונת זכינו בתואר החשוב ביותר.
 
 
 
הטוב: אליפות 20!
 הרע: לא מחפשים רע במשחק כזה.
המכוער: גם מכוער לא מחפשים במשחק כזה.


 

הפעם האחרונה שמשחק מול וילה היה קשור כל כך לאליפות מבחינתי היה ב 7 לנובמבר 1992.
עונת 92-93 היא העונה בה אלכס פרגוסון החזיר את יונייטד למפה, העונה בה זכינו באליפות לראשונה מזה 26 שנים. זו העונה הראשונה בה קניתי חולצות של יונייטד באולד טראפורד - הירוקה צהובה המוזרה לי עד היום, והכחולה היפה...
בעונה זו השלישיה הראשונה הייתה מנצ'סטר יונייטד, אסטון ווילה ונוריץ סיטי ומעט מאחור בלקבורן. כיום אף אחת מהן לא ממש בשיא שלה (לפחות לא שיא חיובי) אבל אז אסטון וילה הייתה היריב האיום שיש להתמודד מולו ויש לנצח אותו.
בעונת האליפות היו לנו שחקנים גדולים ויקרים (ללב), אחד מהם הוא ראיין גיגס הצעיר שנבחר לשחקן השנה - שנה שניה ברציפות, כמובן המלך הבלתי מעורער שלנו אריק קאנטונה, מארק יוז, דניס ארווין, גארי פאליסטר, פול אינס ועוד.....
במשחק הראשון בעונה נגד וילה סיימנו בתיקו אחת, במשחק שציפו לו רבות והיה מעט מאכזב כי לא התרומם לגבהים מיוחדים - והמשחק בנובמבר לא הצליח לקרב אותנו לאליפות.
הפסדנו אחת אפס אז והאליפות ממש לא נראתה בטוחה, וילה נלחמו בנו עד סוף העונה כמעט, רק שבסוף ניצחנו ולקחנו את הליגה בהפרש של עשר נקודות.
אז הפסדנו לוילה אבל לקחנו את האליפות הכל כך יקרה הזו, אבל המאבק מול וילה תמיד ייזכר אצלי בעונת האליפות הזאת.
העונה וילה לא נלחמת על מקום שני, גם לא על מקום לאירופה - וכמו כל קבוצה שעשויה לרדת ליגה וילה ילחמו וינסו להוציא נקודות חשובות.
אבל אנחנו באים בידיעה שזה המשחק. המשחק ב-הא הידיעה.

למעט מספר פציעות לא כל כך רלוונטיות אנחנו באים בהרכב מלא למגרש - מדובר במשחק בית אז בניגוד למשחקי חוץ אז יוצאים יום לפני וניתן לדעת לפחות בוודאות מי לא בא - מחר אנחנו משחקים בבית.
אם כך רק בערב נדע מה פרגוסון הכין לוילה ולנו. המשחק הזה מחר יסכם בעבורי תקופה שלמה... תקופה בה יונייטד נלחמים כמעט בכל עונה כדי לזכות באליפות, כשהפסדנו אליפויות זה בד"כ היה במעט נקודות וסיימנו במקום השני.
נכון, היו עונות שאף סיימנו במקום השלישי ולעיתים ההפרש היה מהותי יותר - אבל בסה"כ כבר עשרים שנים שאני עוקב אחרי יונייטד עם ציפיה לאליפות. לפני העידן הזה לא ציפינו לאליפות.
לא הופתענו כשהפסדנו ללידס בעונה לפני זה, וכשבמשך שנים לא הצלחנו למעשה לזכות בליגה. אבל בעשרים השנים האחרונות מאז שאלכס פרגוסון (שטרם היה סר אלכס פרגוסון) הצליח פעם ראשונה, זה המשיך לבוא ולעיתים בקצב מסחרר.

השילוב של אליפות, משחק כדורגל וקבוצת אסטון וילה מעלה המון נוסטלגיות.
אבל בעיקר גאווה ושמחה ואהבה עצומה למועדון הזה שכבר עשרים ושש שנים אני חלק ממנו וחלק מכם.
ניצחון מחר יבטיח לנו את האליפות, אבל מעבר לאליפות גם ייתן לנו מעמד בלתי מעורער.

מחר מנצ'סטר יונייטד תארח את אסטון וילה ב-22:00 במסגרת המחזור ה-34 של ה"פרמיירליג".
 
מחר מגיע היום הגדול, מחר מנצ'סטר יונייטד יכולה להניף את האליפות ה-20 שלה בתנאי שתנצח את אסטון וילה.  מחר מנצ'סטר יונייטד תוכל להיות הקבוצה הראשונה עם קידומת 2 ולא 1 במספר האליפויות.
מחר יכול להיות היום שלו כולנו מחכים – היום בו אנחנו זוכים באליפות.
אלכס פרגסון התראיין לקראת המשחק: "אנחנו מצפים למשחק קשה, וילה נלחמת על כל הקופה במטרה להישאר בליגה, הם נראו טוב מאוד בניצחון נגד סטוק והגיע להם לנצח את פולהאם.
למרות שהשיגה 10 נקודות ב-5 המשחקים האחרונים שלה וילה נמאצת רק 3 נקודות מעל הקו האדום.
"אנשים צעירים בונים עתיד חזק לכמה שנים, השחקנים הצעירים יזכרו מי המנג'ר שנתן להם את ההזדמנות הראשונה (פול לאמברט) וזה ישפר אותם, אני בטוח. פול היה אמיץ כדי לעשות את זה ולהסתכן, אבל לאחר מה שראינו בתקופה האחרונה נראה שאין פה שום סיכון והקבוצה נמצאת בעלייה.
מנצ'סטר יונייטד תגיע למשחק לאחר תיקו שתיים נגד ווסטהאם בחוץ.
ברשימת הפצועים ניתן למצוא את אשלי יאנג, פול סקולס וכריס סמולינג שלא יקחו חלק במשחק.
 
מן העבר השני וילה תגיע 1-1 עם פולהאם בבית. וילה תבוא להילחם על כל הקופה כשהיא רחוקה 3 נקודות מוויגאן שהפסידה באמצע השבוע למנ'צסטר סיטי 1-0 אבל יש לה משחק חסר עקב הגעתה לגמר הגביע.
מי שלא יקח חלק במשחק מהצד של האורחים הם:מארק אולברייטן, גארי גארדנר, כריס הארד וריצ'רד דאן הפצועים.
 
אז כמו שכתבתי כבר זה הוא ה-מ-ש-ח-ק, 3 נקודות ואנחנו אלופים בפעם ה-20!
שלוש נקודות וואן פרסי מגיע שבוע לאחר מכן לאמרייטס בתור אלוף.
מה נותר לכתוב? בהצלחה לשדים האדומים שיתנו הכל על המגרש!
 
צוות שיפוט:
שופט: אנטוני טיילור
כוונים: דארן אינגלנד וסיימון לונג.
שופט רביעי: ניל סוובריק.






ככה זה נראה לפני שנתיים: