ג'יימס פטריק "ג'ימי" מרפי נולד ב-8 לאוגוסט 1910 בטון פנטר, רואנדה וכשהיה ילד למד לנגן על אורגן כניסה. כשהיה נער, הוא החל לשחק כדורגל בקבוצת הילדים של טון פנטר, טראורצ'י. וב-1924 הוא ייצג את וויילס בלאיפות הילדים הבינלאומית נגד אנגליה בקארדיף. הוא חזר לשחק כדורגל מקצועני בפברואר 1928 כשהצטרף לווסט ברומיץ' אלביון בגיל 17.

מרפי ערך את הבכורה שלו בהפסד 0 - 1 לבלקפול ב-5 למרת 1930 ושיחק בעוד משחק ליגה באותה עונה. בעונה שאחרי, 1930-31, ווסט ברומיץק אלביון זכתה בגביע האנגלי ועלתה לליגה השנייה אבל מרפי לא התברג בקבוצה ושיחק רק ב-2 משחקים. הוא נהיה לשחקן הרכב באלביון כאשר עלו לליגה הראשונה. מעונת 1931-32 עד עונת 1934-35 הוא שיחק 149 משחקים בליגה ובגביע ועזר לקבוצה להשיג 4 פעמים ברציפות מקום בעשירייה הראשונה, כולל מקום רביעי בעונת 1932-33. בעונת 1934-35, ג'ימי פיספס רק משחק אחד כל העונה ועזר לאלביון להגיע לגמר הגביע ב-1935, שם הם הפסידו 2 - 4 לשפילד וונסדיי.

מרפי שיחק 200 משחקים באלביון לפני שעבר לסווינדון טאון ב-1938 אבל מלחמת העולם השנייה קטעה את הקריירה שלו. מרפי נקרא גם לשחק בנבחרת וויילס בשנות השלושים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, מרפי נאם בפני החיילים על כדורגל ובקהל עמד גם מאט באסבי. באסבי כל כך התרגש מנאומו שבזמן אימונו את מנצ'סטר יונייטד, הוא החתים אותו בקבוצה כעוזר מאמן. האחריות שלו הייתה למצוא שחקנים ולאמן את השחקנים הצעירים שלימים היו הבאזבי בייבז שכללו את דאנקן אדוארדס ובובי צ'רלטון.

הוא הקדיש שעות לשחקן אם הוא האמין שיוכל להגיע לקבוצה הראשונה. הוא היה מאוד מסור ללמד טקטיקה וטכניקה. לאחר אסון מינכן הוא לקח את תפקידו של מאט באזבי בזמן שבאזבי התאושש בבית החולים ובנה שם קבוצה מחליפה שהגיע לגמר הגביע. מרפי לא היה באותה טיסה כי היה צריך לאמן את נבחרת וויילס במוקדמות הגביע העולמי. מרפי אימן את וויילס בגביע העולם 1958 שם הגיעו לרבע הגמר שהופעתם היחידה בגביע העולם. הם הפסידו 0 - 1 לברזילמשער של פלה.
למרות שקיבל הצעות מברזיל, יובנטוס וארסנל, הוא נשאר עוזר המאמן באולד טראפורד עד 1971. מרפי מעולם לא היה מנג'ר הקבוצה משום שהוא שנא את אור הזרקורים ואהב לעבד מאחורי הקלעים.

הוא נפטר ב-1989 בגיל 79.

אסון מינכן

הקטע הבא לקוח מתוך הספר "מאט, יונייטד ואני" שנכתב על ידי ג'ימי מרפי ויצא לדפוס ב-1966.

"הגעתי לנמל התעופה במנצ'סטר לאחר מסע מוצלח עם נבחרת וויילס, התוצאה שלנו מול ישראל שלחה אותנו לגביע העולמי בשבדיה. לא היה לי בעיה להשיג מונית ולשים בה את המזוודה המלאה בתפוזים שהישראלים נתנו לי. 'נראה שאנחנו הולכים לזכות הגביע אירופה' אמר לי נהג המונית, הסכמתי, זה היה אפשרי, תוצאה טובה בבלגראד ואנחנו שנה אחת חכמים יותר משנה שעברה, זה היה נראה אפשרי. האמנתי שנוכל לפחות להגיע לגמר.

אז הגעתי לאולד טראפורד, אספתי את ערימת המכתבים ועליתי במדרגות, דרך חדר הקבלה ואחד המכתבים תפס את עיניי, הכרתי את כתב היד, בחור צעיר שהקדיש חצי מחייו בבית החולים, לא הפסיק לכתוב לי ואמר כמה שהוא היה רוצה שהקבוצה תבקר אותו.

המזכירה שלי, אלמה קראה לי "מר מרפי" ועברתי את השטיח ותוך כדי חייכתי בגלל המכתב של הילד, כשהוא יצא מבית החולים נקבל אותו בברכה במשחק הבית הבא שלנו. "מר מרפי!" קראה שוב אלמה "כן יקירתי?".

"מר מרפי, אתה לא מאמין" הסתכלתי עליה, היא היתה בחורה יפה, אבל הפנים חיוורות, העיניים שלה היו אדומות, היא רעדה... "מר מרפי... בבקשה... מטוס היונייטד התרסק... במינכן... הם מתים.... כולם מתים.

הרגשתי כאילו כל עולמי מתרסק מסביבי, זה היה... עליתי חזר במדרות ומעדתי מהכיסה, הייתי בהלם, הקבוצה הגדולה מתה, החלום נגמר, החיים לא שווים כלום? אם רק מאט היה כאן, הוא היה יודע מה לעשות, רגע... הוא היה על המטוס. פתחתי בקבוק וויסקי ובמשך כמה שעות לא זכרתי הרבה פחות.